טקס הגט

הליך הגירושין הוא תהליך שמרבים לעסוק בו, מכל כיוון (היבטים כלכליים, רגשיים, משפחתיים ואישיים) ובכל שלב משלביו. חוץ מאחד. השלב הטקסי המסכם, שלב גט הפיטורין.


רבים מהפונים למשרדי, מגיעים עם פערי ידע גדולים או מחסור במידע מהימן, לעיתים דעות קדומות ואפילו רגשות שליליים עזים ביחס למעמד הגט. אין מספיק התמצאות במה שקורה "שם בחדר ברבנות....". וכל אחד, כיד הדמיון הטובה עליו, עורך בראשו תרחישים ותסריטים על הרצף של משעשע ועד מבזה או משפיל.

הגיעה העת לדבר על זה...


כמו כל מחזה טוב, קווי דמיון ועלילה שהונחו במערכה הראשונה ישובו ויעלו במערכה האחרונה. אז בוא נחזור אחורה בזמן לטקס הנישואין. התרגשות רבתי, וארגון מוקפד. ערב ששיאו מעמד החופה והקידושין, אשר תוכנן מראש לפרטים. שמלת הכלה, הטבעות, הפרחים שיקשטו את החופה ואפילו השיר הראשון שיושמע לאחר שהחתן ישבור את הכוס (בפעם הראשונה :-)). טקסיות לשמה.

לא נעמיק בהסברים ההלכתיים לשבירת הכוס או יתר מאפייני טקס החופה והקידושין, אלא במשמעות שמדובר בטקס. טקס דתי אשר הושרש תרבותית ובעל גמישות מסויימת המאפשרת לעדכן את הרקע לטקס עצמו, לימנו אנו.


ומה שנולד בטקס דתי, מסיים את דרכו בטקס דתי, גט הגירושין. הוא פחות חגיגי (אם כי יש החושבים אחרת), פחות מוקפד בפרטי הרקע ומתקיים בהלך רוח שונה. אך זה כל מה שהוא...


אז הניחו בצד את המחשבות על יריקות, זריקות נעלים, סיבוב במעגלים או סמוך קום מול הדיינים. הטקס אינו כרוך בהשפלה כלשהי ובמידה רבה החוויה תהא בסופו של דבר תוצר של העולם הפנימי והמטען הרגשי של הצדדים.


אז נכון שלא מזמינים 400 איש לרבנות למעמד הגט כנהוג בחופה, אלא רק נציג אחד המשמש כעד שמכיר את בן הזוג. בבית הדין יושב סופר סת"ם (קיצור של ספרי תורה, תפילין, מזוזות ומגילות) וקולמוסו כותב בדיוק רב את שמות הצדדים ואת שטר הגט. המסך המקביל לכתובה. זו שמצולמת לאלבום החתונה. את שטר הגט מגיש הבעל לאישה אשר עומדת מולו ומדקלם רצף משפטים אשר מביאים לכדי סיום הנישואים בין הצדדים, ואשר מסתיימים במשפט ״הרי את מותרת לכל אדם". עם סיום טקס הגט מקבלים הצדדים תעודת גירושין תקפה וחתומה על ידי בית הדין ובזה מסתיימים נישואי הצדדים במובן הדתי, טקסי שלהם.


רבים "דופקים על הראש" למה נשאו דתית ולא רוצים לעבור את הטקס בבית הדין- במקרים אלו אני נוהגת לומר כי יש לראות בטקס הגט בבית הדין כמשמעותו של כל טקס שמטרתו העיקרית לציין סגירת מעגל לתקופת הנישואים, closure במונח הלועזי אשר מתייחס לסיום, נעילה של שלב.


יש אפילו החוגגים אותו, כפי שכתב אמנון דנקנר בשירו ״בלוז מדרגות הרבנות״, על האישה האחרת הפונה למאהבה:

״אבל אני רוצה

שיום אחד בקול רוטט -

תבוא ותספר לי

שסוף סוף קיבלת גט!

אז ארקוד על מדרגות הרבנות

אני ארקוד על מדרגות הרבנות,


אני אפריע למנוחה של השכנים

ואחבק בחום את כל הדיינים

ואכסה בנשיקות את הפנים

של כל השמשים וכל הרבנים״...

חיי היום יום מלאים טקסים שכיחים ואישיים. תחשבו על זה הרגע. הכל נעוץ בנקודת המבט.

אם החלטתם להתגרש קבלו בהבנה כי הנישואים יסתיימו בטקס דתי פורמלי וקצר. אולי לא תענוג, אך ודאי לא עינוי.