הורות משותפת

חגית היא אישה מקסימה אשר משך כשני עשורים השקיעה בפיתוח מקצועי. למדה שני תארים התמקצעה בתחומה הייחודי ועבדה בתפקידי הנהלה משמעותיים. בתחום הזוגי חגית לא מצאה את חלקה, וכל זוגיות שהתחילה כשלה לאחר תקופה קצרה. בגיל 45 לערך החליטה חגית כי בכוונתה להגשים את החלום שהזניחה- הורות. חגית רצתה להיות אמא, לחוות את השינויים בגופה, להעניק חיים ולגדל ילד משלה. לטובת המסע החלה חגית לבדוק ולחקור את האפשרויות העומדות לרשותה בהיבט הרפואי.


לאחר שליקטה את מירב המידע המדעי הקיים, בחנה כל אפשרות לעומק הגיעה לכלל מסקנה ברורה. לילד שלה יהיה אבא. אבא שהוא מכיר, פעיל ושותף בחייו. אולם חגית לא רצתה זוגיות בחייה, העדיפה לנהל את חייה ללא שיתוף ועירוב בן זוג.


כך מצאה חגית את איתמר, בחור צנום אשר הסכים לתנאי ההורות המשותפת שהציעה לו - היא תהיה ההורה המשמורן העיקרי ומרכז החיים של הילד. בעוד ההורות של איתמר תסתכם בפעמיים בשבוע עם הילד. כך התחילו חגית ואיתמר בתהליך ההפרייה.

הסכם משפטי מסודר אשר מביע את הרצונות, צרכים ובתוכניות לעתיד של כל אחד מהצדדים לא היה בידם רק רעיון להורות משותפת. לאחר טיפולי הפרייה רבים וארוכים ילדה חגית את יונתן.


חלפו השנים ויונתן כיום כבן 10 ילד מקסים אחראי ומלא חיים. חגית ואיתמר לא מצליחים לשמור על שגרה ללא מריבות, חוסר הסכמות ווויכוחים. מהלך השנים כל אחד פירש את המשמעות של הורות משותפת לכיוון שלו, לצורך הפרטי שלו. ללא הבנה כי להורה השני יש גם פרשניות להורות המשותפת. חגית רצתה לקבוע את כל מהלך חייו והשגרה של יונתן, איתמר לעומת זאת רצה להיות אבא יותר פעיל מפעמיים בשבוע. כך ניהלו השניים וויכוחים אין סוף על כל דבר ועניין בחייו של יונתן.


לפני כשנה הגיעה אליי חגית כשהיא מרוטת עצבים ומרגישה שקופה ביחס לאיתמר, בתחושה שהיא נשלטת על ידו והוא מחליט הכל.

כך התחיל הליך ארוך ומתמשך של מלחמת שליטה בין השניים. התחלנו ביישוב סכסוך ביחידת הסיוע אשר הסתיים במהרה לאחר צעקות, חילופי האשמות ותקיעות בסיפורים ומקרים מהעבר. משם המשכנו לתביעה לזמני שהות ומנוי עובדת סוציאלית באמצעות בקשה מבית המשפט והכל רק כדי לצקת תוכן בהורות שכל אחד מבקש להיות עבור יונתן.


בית המשפט סגר את התיק בפסק דין שמורה לצדדים לשתף פעולה ילדיו לטובת יונתן, ואימוץ עמדות התסקיר.


לומר שההליך המשפטי יצר התקדמות עבור חגית או סיפק מענה כלשהו לא ניתן לומר…. כספים שנשפכו, זמנים שבוזבזו על מילה אחת - תקשורת. אם הצדדים היו יוצרים תקשורת בינהם שמתאימה לאנשים נפרדים שרוצים לגדל ילד יחדיו הכל היה נפתר. אין באפשרות כל הליך משפטי כדי להעניק את הכלי הבסיסי של תקשורת.


עבודה משתופת, הסכמות, ראיית הצורך של הצד השני הם העיקר במפגש הרצונות של שני צדדים שרוצים להביא ילד משותף ולגדל אותו בהורות משותפת. הסכם משפטי אשר מביע את כלל הרצונות של כל אחד מההורים יכול להביא לכדי הבנה של הצד השני ויצרת וודאות.